פסק-דין בתיק ע"פ 2335-01-13

1.         ערעור על חומרת העונש בפסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (כב' השופטת כרמית פאר גינת) מיום 19.12.12, לפיו נדון המערער למאסר של 12 חודשים בפועל, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים, פסילה מהחזיק רישיון נהיגה למשך 10 שנים ופסילה על תנאי למשך שנתיים, לאחר שהורשע על פי הודייתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: גרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק) ולפי סעיפים 40 +64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, וסטייה מנתיב נסיעה - עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2.         המערער יליד 1959, מודד במקצועו. ביום 3.2.09 הוא נהג ברכב מתוצרת מאזדה בכביש מס' 2 מחדרה לחיפה, ולידו ישב חברו לעבודה מיכאל ברגר ז"ל (להלן - המנוח). המערער המשיך בנהיגתו אף שחש בעייפות, תוך כדי נהיגה נרדם, איבד את השליטה על הרכב, סטה לימין הכביש, התנגש בעוצמה רבה במעקה הבטיחות, ומעוצמת ההתנגשות התנתק המעקה מן הניצב, חדר אל דופן הרכב, המשיך וחדר דרך פלג גופו התחתון של המנוח, וכתוצאה מכך נפצע המנוח אנושות, ומת תוך דקות ספורות.

            התאונה ארעה מחמת רשלנותו של המערער, כמפורט בפריטי הרשלנות שבס' 7 של כתב האישום.

3.         גזר הדין מפורט ומנומק. באשר לעובדות המקרה, קבעה הערכאה הראשונה כי רמת הרשלנות של המערער היא בינונית, בקובעה: "הנאשם ידע כי הוא עייף, אך בחר להמשיך ולנהוג. לא מדובר בחוסר תשומת לב רגעית, כי אם בלקיחת סיכון מודע מצידו של הנאשם. מנגד, לא מיוחסת לנאשם נהיגה לא זהירה או פראית טרם אירוע התאונה. על כן, לטעמי, רמת הרשלנות אותה יש לייחס לנאשם היא רמת רשלנות בינונית." (סעיף 32 של גזר הדין).

            בחינה זו של רמת הרשלנות מצד המערער נעשתה במיוחד בהתייחס לטענתו כי התוצאה הקשה של התאונה נגרמה, לפחות בחלקה, בשל אי תקינותו של מעקה הבטיחות, שניתק מן הניצב וקצהו חדר אל המכונית ואל תוך גופו של המנוח. הערכאה הראשונה סברה, כי אין בכך כדי להשפיע על קביעתה בדבר רמת רשלנותו של המערער בגרימת התאונה, אם כי, כך קבעה, "לקיומו של ליקוי במעקה הבטיחות צריכה להיות השפעה על היקף העונש. שכן מדו"ח הליקויים עולה תמונה כי אם מעקה הבטיחות היה תקין, בהחלט ייתכן כי חרף רשלנותו של הנאשם התאונה לא הייתה מסתיימת בתוצאה קטלנית" (ס' 28 של גזר הדין) ואולם, כך נקבע, "לא ניתן להתעלם בעת קביעת רמת הענישה, מכך שרשלנות של שניים גרמה לתוצאה הקטלנית: רשלנותו של הנאשם, אליה התווספה רשלנותם של אלה שהיו אחראים לתחזוקה והתקנה של מעקה הבטיחות." (ס' 47 של גזר הדין).

4.         הערכאה הראשונה בדקה את רמת הענישה המקובלת לגבי המורשעים בגרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים; לקחה בחשבון נסיבות לחומרה - ובהן 23 הרשעותיו הקודמות של המערער בעבירות תנועה כרשום בגיליון ת/1, ולקולא לקחה בחשבון את נסיבותיו האישיות, שפורטו בין היתר בתסקיר שירות המבחן מיום 25.11.12. המערער אדם נורמטיבי, נ + 3, הוא לוקח אחריות לביצוע העבירה; הוא חש אשמה עמוקה שעוצמתה גוברת נוכח החברות הקרובה ששררה בינו לבין קורבן העבירה; שיחותיו עם קצינת המבחן היו פתוחות וגלויות, והוא שיתף אותה במצבו הנפשי הקשה בתקופה שלאחר התאונה. קצינת המבחן ציינה את התלבטותה באשר להמלצתה לגבי העונש. מחד, התוצאות הקשות של התאונה והטרגדיה שנגרמה למשפחת הקורבן. מאידך, לקיחת האחריות על ידי המערער ונכונותו להשתלב בהליך טיפולי מתאים. אם יטה בית המשפט לכיוון השיקום, כך סוכם התסקיר, הומלץ להטיל על המערער צו מבחן לתקופה של שנה וחצי "בנוסף לעונש קונקרטי של מאסר שיבוצע בעבודות שרות על מנת לאפשר למערער להשתתף בהליך טיפולי. כמו כן הומלץ להטיל עליו תשלום של פיצוי כספי למשפחת המנוח "וזאת כענישה בעלת אופי ערכי המכיר בנזק הקשה שגרם במעשיו".

5.         לנוכח התוצאה הקשה של התאונה, ורמת הרשלנות הבינונית, ולאחר שהשיקולים לקולא נסקרו ונלקחו בחשבון בעת גזירת הדין, הוטלו על המערער העונשים דלעיל.

6.         המערער טוען כי הענישה חמורה יתר על המידה. עתירתו היא כי נתערב בעונש המאסר ונקצרו לתקופה המאפשרת את ריצויו בעבודות שירות; כמו כן מבוקש כי נתערב בתקופת הפסילה, לאור מקצועו של המערער, כראש צוות מודדים, הזקוק לרישיונו לצורך עבודתו. עוד נטען כי יש לקחת בחשבון כי כתב האישום הוגש רק כשנה וחצי לאחר אירוע התאונה; כי המערער הודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה; כי לטענת המערער, הוא נסע רק מס' מועט של קילומטרים כשהוא עייף לאחר עצירה קודמת להתרעננות; וכי נסיבות המקרה מצדיקות ומאפשרות להימנע ממאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

            המשיבה טוענת כי אין להתערב בגזר הדין המפורט והמנומק, שכן כל השיקולים הרלוונטיים נלקחו בחשבון; הרשלנות, אף אם הוגדרה כבינונית, היא חמורה; התוצאה קשה, גם ההרשעות הקודמות מצדיקות החמרה, וגזר הדין, על פי תוצאתו ובנסיבות המקרה, שקול ומאוזן.

7.         בע"פ 6755/09 ארז אלמוג נ' מדינת ישראל, מיום 16.11.09 פירט בית המשפט העליון את עיקר השיקולים הצריכים לעניין, בבוא בית המשפט לגזור את עונשו של נהג, אשר גרם למותו של אחר בתאונת דרכים תוך, שהדבר נגרם בגין רשלנות של ממש מצד הנהג:

"נדמה, שקיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות."

            בפרשת אלמוג הנ"ל ראה בית המשפט העליון שלא להתערב בענישה שכללה כאחד מרכיביה עונש מאסר לתקופה של 10 חודשים, בכותבו בין השאר, דברים היפים גם לענייננו:

"העונש שהוטל על המערער איננו קל, אך אין לומר שהוא מחמיר במידה המצדיקה התערבות על ידינו. זאת, במיוחד כאשר בית-המשפט המחוזי כתב גזר-דין מנומק שהתייחס גם לנימוקים לקולא ביחס לנסיבות האישיות של המערער ולנסיבות התאונה. בל נשכח כי ראשיתה של עבירת גרימת מוות ברשלנות בסטייה מהנורמות המחייבות בהפעלת כלי בעל עוצמה רבה ואחריתה בתאונה בה קופחו חיי אדם."

8.         לדעתנו, בנסיבות אלה, צדקה הערכאה הראשונה בהטילה על המערער עונש מאסר לתקופה ארוכה מזו הניתנת לריצוי בעבודות שירות, עמד על כך בית המשפט העליון ברע"פ 4261/04 פארין נ' מדינת ישראל, מיום 6.12.04: נגזרו באותה פרשה 12 חודשי מאסר בפועל, ובית המשפט העליון ראה להקל עם הנאשם, קיצר את התקופה ל - 6 חודשים, אף שבאותה תאונה נספו שניים, ופירט את הצטברות הנתונים שהצדיקו זאת, בהסבירו כי מדובר בתאונה הנגרמת מ"חוסר תשומת לב או התרשלות רגעית ... במקרים כאלו, אף כי יש בהם כדי לבסס הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות, עשוי בית המשפט, בנסיבות חריגות, להימנע מהטלת עונש של מאסר בפועל, ולהסתפק בעונש של פסילת רישיון לזמן ארוך ומאסר לריצוי בעבודות שירות".

9.         לאור האמור, אנו סבורים כי המקרה שבפנינו אינו יכול לבוא בגדרה של תאונה שהיא תוצאת "התרשלות רגעית" ואין לראות בה "מקרה חריג" המצדיק ענישת מאסר לריצוי בעבודות שירות.

            הייתה כאן רשלנות של ממש מצד המערער, שהחליט להמשיך ולנהוג ברכב בו הסיע את המנוח אף על פי שחש וידע כי הוא עייף. כתוצאה מכך הוא "נרדם על ההגה", סטה מנתיב נסיעתו, התנגש בעוצמה רבה במעקה הבטיחות עד כי המעקה נעקר ממקומו, וכך נגרמה הפגיעה האנושה במנוח, שמת תוך דקות.

10         דו"ח הליקויים שהוגש בערכאה הראשונה מלמד עד כמה חמורה הייתה ההזנחה בתחזוקת גדר הבטיחות. לדבר הייתה השלכה מהותית על התוצאה הקטלנית, ובצדק קבעה הערכאה הראשונה כי "בהחלט ייתכן כי חרף רשלנותו של הנאשם התאונה לא הייתה מסתיימת בתוצאה קטלנית" אם היה המעקה תקין. לאור זה נראה לנו כי יש לתת למחדל זה בתחזוקת המעקה משקל רב יותר מזה שניתן לו על ידי הערכאה הראשונה, כך שיהא מוצדק להיעתר חלקית לערעור, באופן שתקופת המאסר בפועל תעמוד על 9 חודשים, במקום 12 החודשים שנגזרו בערכאה הראשונה.

11.        לאור כל האמור, אנו מחליטים לקבל חלקית את הערעור כך שהמאסר בפועל יהא לתקופה של 9 חודשים. יתר האמור בגזר הדין, יישאר בעינו.

            המערער יתייצב לריצוי מאסרו בבית המעצר קישון ביום 9.6.13 עד 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות לדיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.